יום ראשון, 5 באוגוסט 2012

זום זום זום מזמזמת הדבורה :)

אילו תעצומות נפש מוציאה מאיתנו ההורות... כמה אומץ צריך כדי להיות אמא למופת, לתת דוגמא אישית, לחנך, להגן...
גם לכם קרה שביליתן בנחת עם הילדים בחצר ופתאום באה דבורה/ דבור/ צרעה ורציתן לנוס על נפשכן בנפנופי ידיים מוטרפים ובליווי צרחות עזות ומחרישות אזניים?...

אבל התעליתן על עצמכן, האינסטינקט האימהי גבר, הלביאה שבפנים התעוררה ואתן- תוך כדי דום נשימה של פחד משתק, נשארתן שם, לקחתם מגבת (גדולה) ונפנפתן את החרק החביב הרחק לחלל החיצון, וכל זאת במראה שליו ורגוע כדי לא להכניס את המתוקים לפאניקה ותוך כדי הסבר מתוחכם על כך "שהדבורה/ הדבור/ הצרעה פשוט התבלבלה בדרך ובמקום לבית שלה, הגיעה בטעות לבית שלנו".... ואחר כך להסדיר את פעימות הלב עם תחושת גאווה של גיבורת על! :)

מה בתפריט: הדבורה מזיתים שחורים וגמבה צהובה והכנפיים מחלבון ביצה קשה, הפרחים הגדולים מפסטה לבנה ואדומה (בושלה עם סלק) ובמרכז קטשופ (טבעי) {אפשר גם רסק עגבניות} והעלים ממלפפון, הפרחים הקטנים מפסטרמה ובמרכז גמבה כתומה.


וזה מה שנשאר :)


ולקינוח:


הדבורה / לאה גולדברג
בַּגַּן פָּרַח הַוֶּרֶד,
פָּרְחָה הַחַמָּנִית,
בָּאָה מִן הַמִּכְוֶרֶת
דְּבוֹרָה זַמְזְמָנִית.
יָפוֹת, שְׁקוּפוֹת כְּנָפֶיהָ,
וְזִמְזוּמָהּ מָה רַן,
יִשָּׂא רֹאשׁוֹ אֵלֶיהָ
כָּל פֶּרַח שֶׁבַּגַּן.
"בְּמִי, בְּמִי בּוֹחֶרֶת
דְּבוֹרָה זַמְזְמָנִית?"
יִשְׁאַל אוֹתָהּ הַוֶּרֶד,
תִּשְׁאַל הַחַמָּנִית.
"בָּחוֹר אֶבְחַר בַּוֶּרֶד,
פָּרַח לְמַעֲנִי,
אָבִיאָה לַכַּוֶּרֶת
הַדְּבַשׁ הָרֵיחָנִי".

2 comments:

  1. וואי כמה נכון! אחלה פוסט. :) ההורות אכן מוציאה מאיתנו את הטוב ביותר וגורמת לנו להיות אנשים טובים יותר - כל הכבוד לך אמא לביאה! והשיר לקינוח בכלל מעולה

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה מירה :)
      אכן כן, לא חשבתי למשל שאסתדר עם כל כך מעט שעות שינה, בתור אחת ששינה היה אחד התחביבים האהובים עליי :), אכן הורות משנה אותנו וגורמת לנו להכיר בעצמנו יכולות שלא תארנו שיש בנו, וכוחות שלא חשבנו שקיימים, ובעיקר אהבה שלא דמיינו את גודלה ועצמתה :)

      מחק

אשמח לשמוע מכם :)
ובואו נהיה חברים בפייסבוק: www.facebook.com/FunKidsFood